In 1949, we immigrated to Israel from Yemen. I was 13 years old and already married to my late husband. After six months of marriage, I ran away from my husband's family and immigrated to Israel with my parents. My father hired two camels to help us with the ascent and to transport the little equipment we had. At the beginning of the journey, an Arab man led us to trucks that were waiting for us. We got on the Arab trucks and paid taxes at the checkpoints. They took all our property, left us nothing, even searched our bodies and our hair. My father took care of us and said that the main thing was that they wouldn't hurt us. We arrived at the airport in Aden, Yemen, and there we boarded the plane. I sat with my little sister Mazal in my arms. I saw the sea and land through the plane. It was new to us. I was very scared. Everyone was scared and went crazy on the plane. Life in the Land of Israel at the beginning of its journey. We arrived in Israel, we were very excited. It was very hot and there were sandstorms. Very large. There was no water. The state brought a tool with which they dug a hole in the ground and water came out of the groundwater, we all went into the water, played and had fun. We arrived in Pardesiya, all the land there was with mines, we were not allowed to go out and we stayed there for a year in tents. In the meantime, hello, my husband immigrated to Israel with his family. I met him in the immigrant camp in Pardesiya, then they transferred us to the Alikin transit camp, we lived there in huts. The whole country was inhabited by Arabs and sometimes we had to fight them for land. In Alikin, they scattered all the immigrants to different areas of the country. They scattered us to a planted moshav. Everything was thorny, we lived for another year in tents and then we moved to a hut. After months, they opened our first water well in the moshav, before that we would walk to the Uziyeh field, draw water there and carry the bucket on our heads. Sometimes we would take water from the villages The Arabs
neighbors. Often the Arabs would come at night and steal our
things. Everything around us was Arab villages. The state took the men to fight the Arabs, then
they recruited them to pave roads, plant trees, clean the villages, etc.… They taught my husband Shalom to be a sniper and took him to fight the Arabs, putting him first in the convoy.

In the settlement of Gan Yavne, they prepared a compound for us to wash our clothes. They put a tap with water there for us. I would walk all the way to Gan Yavne with the laundry on my head. At that time, we ate little, at the distribution terminal they gave us fish and tin cans of jam. We received rations according to the number of people, we had a
book with points… That was until the immigrants who came from Russia
settled in Be'er Tuvia. They raised chicken coops and brought us eggs. 

At that time, there were no roads, there were
floods from the rains, there was no accessibility at all To the moshav. The state dropped us round loaves of whole wheat bread from a helicopter, the first to catch it made a profit. After 3-4 years we built a kitchen, a shower and a room. The toilet was in the yard. Over time, slowly, after the children were born, we added another bedroom. Shalom my husband built everything with his own hands. In those days, there were a lot of foxes and snakes in the moshav, it was scary to take the children outside, until the regional council dealt with the problem. The kidnapping of Yemeni children In those days, children whose mothers had been killed were kidnapped and disappeared. They said they were taking them to an institution, but they were never seen again. The nurses would make the children disappear. This is what happened to my niece, no one saw him. Shalom my husband went to the institution with the child's father, turned the whole room upside down and said they would not move until the child or his body was returned for burial. After three days, they returned the child to his parents. I also had an incident It seems, I gave birth to twins, the nurse told me that I wouldn't be able to raise two children and that one child was enough for me. Shalom disagreed and told her that he would raise the girls like any father. We argued with the nurses there, I didn't understand Hebrew, the nurses spoke English or Yiddish, they weren't pleasant. My life today in the Land of Israel The years have passed and today I am a great-grandmother, I have nine children, I had another child named Gabriel, he died of a fall. I have 26 grandchildren and 9 five-year-olds. I still live in Moshav Shtoulim with two of my uncle's sons and Ilan, and raise a large, high-quality farm of cows to produce milk. 5776 Dictionary The Kidnapping of Yemeni Children The Yemeni Children Affair is the affair of the disappearance of toddlers of new immigrants, mainly from Yemen Quotes "Life was hard.... but we didn't complain."

“You will find a fragrant flower behind a fence”

בשנת 1949 עלינו לארץ מתימן. הייתי בת
13 וכבר נשואה לשלום בעלי ז"ל. לאחר חצי שנה של נשואים ברחתי ממשפחת
בעלי ועליתי לארץ יחד עם ההורים שלי. אבא שכר שני גמלים שיעזרו לנו בעליות
ובהובלת הציוד המועט שהיה לנו.
בתחילת הדרך הוביל אותנו בחור ערבי אל משאיות שהמתינו לנו. עלינו על המשאיות של
הערבים ושילמנו מיסים במחסומים. לקחו לנו את כל הרכוש שלנו, לא השאירו לנו כלום,
חיפשו אפילו על גופנו ובתוך שערות ראשנו. אבא דאג ואמר שהעיקר שלא יפגעו בנו. הגענו לשדה התעופה בעדן שבתימן ושם
עלינו למטוס. 
אני ישבתי כשמזל אחותי הקטנה מונחת על ידיי. ראיתי דרך המטוס את הים
והיבשה, זה היה חדש לנו, פחדתי מאוד, כולם פחדו והשתגעו (השתוללו) במטוס. 

החיים בארץ ישראל בתחילת דרכה
הגענו לארץ, התרגשנו מאוד. היה חם מאוד
וסופות חול גדולות מאוד. לא היו מים. המדינה הביאה כלי  שחפרו באמצעותו בור באדמה ויצאו מים ממי התהום,
נכנסנו כולנו למים, שיחקנו ונהנינו. הגענו לפרדסיה, כל האדמה שם הייתה עם
מוקשים, אסור היה לנו לצאת ונשארנו שם במשך שנה באוהלים. 

בינתיים, שלום, בעלי עלה עם משפחתו
לארץ. פגשתי אותו במחנה העולים בפרדסיה,לאחר מכן העבירו אותנו למעברה באליכין,
גרנו שם בצריפים. כל הארץ הייתה מיושבת בערבים והיה צריך לעיתים להילחם בהם על שטח
אדמה. מאליכין פיזרו את כל העולים לאזורים
שונים בארץ. אותנו פיזרו למושב שתולים. הכל היה קוצים, גרנו במשך שנה נוספת
באוהלים ואחר כך עברנו לצריף.

לאחר חודשים פתחו לנו באר מים ראשון במושב, לפני כן היינו הולכים עד לשדה עוזייה, שואבים שם
מים וסוחבים את הדלי המונח על ראשנו. לעיתים היינו לוקחים מים מהכפרים הערבים
השכנים. פעמים רבות הערבים היו באים בלילות וגונבים לנו
דברים. הכל סביבנו היו כפרים ערביים. המדינה לקחה את הגברים להילחם בערבים, אחר כך
גייסו אותם לסלול כבישים, לנטוע עצים, לנקות את הכפרים וכו'…לימדו את שלום בעלי להיות צלף ולקחו אותו להילחם בערבים, שמו אותו ראשון בשיירה.


בישוב גן יבנה הכינו לנו מתחם לכיבוס
הבגדים. שמו לנו שם ברז עם מים. הייתי הולכת עד גן יבנה עם הכביסה על הראש. באותה תקופה אכלנו מעט, חילקו לנו
במסוף החלוקה דגים וקופסאות פח של ריבה. קבלנו מנות על פי מספר הנפשות, היה לנו
פנקס עם נקודות… כך היה עד שהעולים שהגיעו מרוסיה
התיישבו בבאר טוביה. הם גידלו לולי תרנגולות והביאו לנו ביצים. 

באותה תקופה לא היו כבישים, היו
שיטפונות מהגשמים, לא הייתה כלל נגישות למושב. המדינה זרקה לנו ממסוק לחמים עגולים
מחיטה מלאה, הראשונים שתפסו הרוויחו. אחרי 3-4 שנים בנינו מטבח, מקלחת וחדר.
השירותים היו בחצר. 


עם הזמן, לאט לאט, לאחר שהילדים נולדו הוספנו עוד חדר שינה. שלום בעלי בנה הכל במו
ידיו. באותם זמנים היו מושב הרבה מאוד שועלים
ונחשים, היה מפחיד להוציא את הילדים החוצה, עד שהמועצה האזורית טפלה בבעיה.





















חטיפת ילדי תימן
באותם ימים נחטפו ונעלמו ילדים שאמא
שלהם נהרגה. אמרו שלוקחים אותם למוסד אולם לא ראו אותם אחר כך.
האחיות היו מעלימות את הילדים. כך קרה לבן אחותי, אף אחד לא ראה אותו. שלום בעלי
הלך יחד עם האבא של הילד אל המוסד, הפכו את כל החדר ואמרו שלא יזוזו מהמקום עד
שיוחזר הילד או הגופה שלו על מנת לקבור אותו. אחרי שלושה ימים החזירו את הילד
להורים שלו.

גם לי קרה מקרה דומה, ילדתי שתי
תאומות, האחות אמרה לי שאני לא אצליח לגדל שני ילדים ושמספיק לי ילד אחד. שלום לא
הסכים ואמר לה שהוא יגדל את הילדות כמו כל אבא. רבנו עם האחיות שם, אני לא הבנתי
את השפה העברית, האחיות דברו אנגלית או אידיש, הן לא היו נעימות. 

חיי כיום בארץ ישראל
השנים עברו להם והיום אני כבר סבתא
רבתה, יש לי תשעה ילדים, היה לי ילד נוסף שקראו לו גבריאל, הוא נפטר ממחלת הנפילה.
יש לי 26 נכדים ו-9 חומשים. אני עדיין מתגוררת במושב שתולים יחד עם
שניים מבניי דודי ואילן, ומגדלים משק גדול ואיכותי של פרות ליצור חלב.  







תשע"ו




מילון
חטיפת ילדי תימן
פרשת ילדי תימן היא פרשת היעלמותם של פעוטות בני עולים חדשים, בעיקר מתימן







ציטוטים

”החיים היו קשים.... אך לא התלוננו.“


”פרח עם ריח תמצא מאחורי גדר“